יומן הכרת תודה: שלוש שורות בערב ומה עושים בימים קשים
יומן הכרת תודה הוא אחת השיטות הפשוטות ביותר לכתיבה אישית: כל ערב כותבים שלושה דברים טובים שקרו במהלך היום. זה הכול. אין צורך בכישרון, בזמן פנוי או בשום ציוד מעבר לעט ומחברת. ובגלל שזה כל כך פשוט, קל מאוד לעשות את זה באופן שמרוקן את התרגיל מתוכן. אחרי שבועיים כותבים ״המשפחה, הבריאות, הקפה״, כל ערב, באותו סדר, ומתחילים לתהות למה בכלל טורחים.
הכתבה הזאת מסבירה איך כותבים יומן הכרת תודה כך שהוא נשאר חי: מה כותבים, איך מפרטים, איך נמנעים מחזרה, ומה עושים בערבים שבהם באמת קשה למצוא משהו טוב. אני לא פסיכולוג ולא מאמן. אני כותב על מילים ועל ניסוח, וזה בדיוק מה שהכתבה עוסקת בו: איך לכתוב את השלוש שורות האלה כך שיהיה להן משמעות.
מה זה יומן הכרת תודה ומאיפה הוא בא
הרעיון של לעצור ולמנות את הטוב ישן מאוד, וקיים במסורות רבות. במסורת היהודית, למשל, ברכות על אוכל, על ריח ועל מראה הן במובן מסוים תרגול יומיומי של שימת לב לדברים טובים קטנים. הצורה המודרנית של יומן, עם מספר קבוע של דברים שכותבים בכל ערב, התפשטה בעשורים האחרונים, בין השאר בעקבות מחקרים בפסיכולוגיה שבדקו את ההשפעה של תרגילים כאלה על מצב הרוח.
חשוב לומר בכנות: הממצאים מעניינים, אבל הם לא הבטחה. אצל אנשים רבים תרגול כזה עוזר לשים לב לדברים טובים שהיו עוברים בלי שיירשמו. אצל אחרים ההשפעה קטנה. יומן הכרת תודה אינו טיפול ואינו פתרון לקושי אמיתי. הוא הרגל קטן של תשומת לב, ואם הוא עושה לכם טוב, זו סיבה מספקת להמשיך.
שיטת שלוש השורות
הגרסה הבסיסית: בכל ערב, לפני השינה, כותבים שלושה דברים טובים שקרו היום. שלושה ולא עשרה, כי שלושה אפשר לכתוב גם בערב עייף. ולא אחד, כי אחרי הראשון מתחילים לחפש, והחיפוש הוא חלק מהעניין.
הטריק שמבדיל בין יומן שעובד לבין רשימה מתה הוא הפירוט. השוו בין שתי הרשומות האלה, שתיהן מומצאות:
1. המשפחה. 2. מזג אוויר טוב. 3. העבודה.
1. הבת שלי סיפרה לי בדרך מהגן, בלי ששאלתי, שהיא שיתפה מישהי במשחק.
2. בצהריים יצאתי לחמש דקות והשמש הייתה בדיוק בזווית שמחממת ולא שורפת.
3. עמית לעבודה שם לב שאני עמוס ולקח ממני משימה אחת, בלי שביקשתי.
הרשומה הראשונה נכונה, אבל היא לא מחזירה אתכם לשום רגע. השנייה לוכדת שלושה רגעים מסוימים, וכשתקראו אותה בעוד חצי שנה, תזכרו את הדרך מהגן, את השמש ואת העמית. זה ההבדל בין רשימה לבין זיכרון.
ארבעה כללים שעוזרים לכתוב טוב יותר
1. מוקטן במקום מוגדל
במקום ״המשפחה״, רגע אחד עם בן משפחה אחד. במקום ״הבריאות״, הרגע שבו עליתם במדרגות בלי להתנשף. ככל שהפרט קטן יותר, כך הוא אמיתי יותר, ופחות חוזר על עצמו.
2. ״כי״ אחרי כל שורה
הוסיפו בסוף כל שורה מילה אחת: ״כי״. ״אני שמח על השיחה עם אבא, כי הוא צחק בפעם הראשונה מזה שבוע.״ ה״כי״ מכריח אתכם לשאול למה הדבר הזה היה טוב, ולפעמים התשובה מפתיעה.
3. אנשים לפני דברים
לא חייבים, אבל כדאי לשים לב לאיזון. יומן שמלא בחפצים ובאוכל הוא בסדר גמור, אבל רגעים עם אנשים הם בדרך כלל אלה שנשארים. אם שבוע שלם עבר בלי שורה על אדם, אפשר לחפש אחד מחר.
4. מותר לחזור, אסור להעתיק
אם הקפה של הבוקר באמת משמח אתכם כל יום, אין סיבה לא לכתוב אותו. אבל נסו לכתוב בכל פעם משהו אחר עליו: הריח, הספל החדש, השקט במטבח לפני שכולם קמו. ככה גם הדבר הקבוע נשאר חי.
ניסוחים שעוזרים להתחיל
לפעמים מה שעוצר אותנו הוא פשוט המשפט הראשון. הנה כמה פתיחות שאפשר להשתמש בהן, כל אחת מכוונת לסוג אחר של רגע. הן נכתבו במיוחד לכתבה, וכדאי להתאים אותן לקול שלכם:
היום מישהו עשה בשבילי משהו קטן: …
הרגע הכי שקט שלי היום היה כש…
משהו שעבד היום יותר טוב ממה שציפיתי: …
דבר שבדרך כלל אני לא שם לב אליו, והיום כן: …
משהו שעשיתי היום ואני גאה בו, גם אם הוא קטן: …
איך להפוך את הפתיחות לשלכם:
- בחרו שתיים או שלוש שמתאימות לכם, ואל תנסו את כולן באותו ערב.
- החליפו מילים שלא נשמעות כמוכם. אם ״גאה״ מרגיש לכם גדול מדי, כתבו ״מרוצה״.
- אחרי שבוע, כתבו פתיחה אחת חדשה משלכם, מתוך רגע שחזר אצלכם ביומן.
- אם פתיחה מסוימת מתחילה להישמע כמו חובה, החליפו אותה.
כשנגמרים הרעיונות: שבוע של נושאים
אחרי חודש או שניים, גם מי שמפרט היטב מרגיש לפעמים שהוא סובב במעגל. פתרון פשוט הוא לתת לכל יום בשבוע כיוון קבוע. לא חובה, רק נקודת מוצא כשהראש ריק:
| יום | כיוון לחיפוש |
|---|---|
| ראשון | משהו שמישהו אחר עשה |
| שני | משהו ששמעתם: מילה, צליל, שיר ברדיו |
| שלישי | משהו בגוף: שינה טובה, הליכה, ארוחה |
| רביעי | משהו שלמדתם |
| חמישי | מקום: פינה, רחוב, חדר |
| שישי | משהו שעשיתם בשביל מישהו |
| שבת | משהו שלא קרה, ושמחתם שלא קרה |
השורה האחרונה מפתיעה אנשים. ״לא איחרתי לרכבת״, ״הוויכוח לא התפתח״. לפעמים הדבר הטוב הוא בדיוק מה שנחסך.
מהיומן להודעה: תודה שנשלחת
יש רגעים ביומן שמבקשים לצאת מהמחברת. אם כתבתם על עמית שעזר לכם או על חברה ששלחה הודעה בזמן הנכון, שקלו לכתוב לאותו אדם שורה או שתיים. לא צריך הרבה. ניסוח פשוט, עם הפרט שרשמתם, עובד יותר טוב מכל תודה כללית:
רציתי רק להגיד שההודעה ששלחת ביום שלישי הגיעה בדיוק כשהייתי צריכה אותה. תודה.
ההבדל בין ״תודה על הכול״ לבין תודה על רגע מסוים הוא אותו הבדל שבין רשומה כללית ביומן לבין רשומה מפורטת. האדם שמקבל אותה יודע שראו אותו באמת.
מה עושים בימים קשים
זה החלק שרוב המדריכים מדלגים עליו, ואולי הכי חשוב. יש ערבים שבהם לכתוב שלושה דברים טובים מרגיש כמו לעג. היום היה רע, משהו כואב קרה, ואין לכם כוח להעמיד פנים. מה עושים?
קודם כל, לא מעמידים פנים. יומן הכרת תודה לא נועד להכחיש קושי. אם כל מה שאתם מצליחים לכתוב הוא ״היום היה קשה מאוד״, זו רשומה כנה, ומותר לעצור שם.
מקטינים את היעד. במקום שלושה דברים, אחד. ובמקום ״טוב״, ״קצת פחות רע״. ״המים בכוס היו קרים״. ״מישהו שאל מה שלומי״. ״הגעתי למיטה״. אלה לא דברים קטנים מדי. בימים קשים הם בדיוק הגודל הנכון.
כותבים גם את הקושי. אין חוק שאומר שיומן הכרת תודה חייב להיות רק תודה. אפשר לכתוב שתי שורות על מה שהיה קשה, ואחריהן שורה אחת על משהו שהחזיק אתכם. דוגמה, מומצאת:
היום היה מהקשים של החודש. הכול התעכב, והשיחה בערב נגמרה רע. מה שהחזיק: אחותי שלחה הודעה בלי סיבה, רק ״חושבת עלייך״.
מדלגים, בלי אשמה. מותר לא לכתוב ערב אחד, או שבוע. היומן יחכה. כשחוזרים, לא משלימים את מה שפספסתם. פשוט כותבים את התאריך של היום וממשיכים. על ההבדל בין הרגל שמחזיק לבין הרגל שהופך לחוב, כתבתי גם במדריך להרגל כתיבה יומי.
ואם הימים הקשים הופכים לשבועות, או שאתם מרגישים שאין לכם כוחות, זה הזמן לדבר עם מישהו קרוב או עם איש מקצוע. יומן הוא כלי טוב, אבל הוא לא תחליף לעזרה.
טעויות נפוצות
| הטעות | למה היא מזיקה | מה עושים במקום |
|---|---|---|
| אותן שלוש מילים כל ערב | התרגיל הופך לטקס ריק | רגע מסוים אחד במקום קטגוריה כללית |
| כתיבה מתוך ״צריך״ | הכתיבה מרגישה כמו מטלה | להוריד ל־1 בערבים עייפים |
| השוואה לאחרים (״לפחות אני לא…״) | מעבירה את המוקד ממה שיש לכם למה שחסר לאחרים | להישאר עם מה שקרה לכם |
| הסתרת הקושי | היומן מרגיש לא כן | לכתוב גם מה היה קשה |
| קריאה ביקורתית של הרשומות | מעוררת מבוכה על הניסוח | לקרוא רק פעם בחודש, ובעדינות |
מה עושים עם הרשומות
אחרי חודש או חודשיים יש בידיכם אוסף קטן של רגעים טובים. כמה אנשים אוהבים לקרוא אותו בסוף כל חודש. אחרים חוזרים אליו רק בערבים קשים, כתזכורת שגם בתקופה הזאת היו רגעים כאלה. ויש מי שמוצא בו חומר לכתיבה אחרת: שורה מהיומן יכולה להפוך לפתיחה של ברכה ליום הולדת, כשאתם מחפשים זיכרון אישי עם מישהו קרוב. רגע קטן שנרשם בזמן אמת, ״הוא הביא לי קפה בלי שביקשתי ביום של המעבר״, שווה יותר מכל משפט כללי.
מי שרוצה להרחיב מיומן הכרת תודה לכתיבה אישית רחבה יותר ימצא שיטות נוספות במדריך לכתיבת יומן.
שאלות נפוצות
בבוקר או בערב?
רוב האנשים כותבים בערב, כי אז יש יום שלם להסתכל עליו. אבל אם הערבים שלכם עמוסים, אפשר לכתוב בבוקר על היום הקודם. העיקר הוא קביעות, לא שעה.
כמה זמן עד שמרגישים משהו?
אין תשובה אחת, ואצל חלק מהאנשים אין ״רגע״ ברור בכלל. מה שכן קורה לרוב הוא שינוי קטן בתשומת הלב: באמצע היום פתאום שמים לב לרגע טוב וחושבים ״את זה אכתוב הערב״. זה סימן שההרגל עובד.
ביד או בטלפון?
כל אחד מהם עובד. כתיבה ביד מאטה ומוציאה מהמסך לפני השינה. כתיבה בטלפון נגישה תמיד. אם אתם כותבים בטלפון, נסו לכתוב לפני שאתם פותחים כל דבר אחר.
אפשר לכתוב יחד עם בן או בת זוג, או עם הילדים?
כן, וזה יכול להיות נחמד מאוד, למשל סבב של ״דבר אחד טוב מהיום״ בארוחת הערב. רק שימו לב שיומן משותף שונה מיומן פרטי: בפרטי אפשר לכתוב גם את מה שלא נוח לומר בקול.
תרגיל לכתיבה
הערב, כתבו שלושה דברים טובים מהיום, וכל אחד מהם בפירוט של רגע אחד מסוים, עם המילה ״כי״ באמצע. אם אחד מהם מרגיש כללי מדי, כמו ״המשפחה״, מחקו אותו וחפשו בתוכו רגע אחד קטן שקרה באמת. לא יותר מחמש דקות.


