כתיבת יומן: למה זה עובד, שיטות פשוטות ואיך לא מוותרים אחרי שבוע
כמעט לכל מי שאני מכירה יש לפחות יומן אחד נטוש. מחברת יפה שהתחילה בינואר עם שלושה עמודים מלאים, ונגמרה איפשהו בסוף החודש באמצע משפט. אם גם לכם יש כזה, אתם בחברה טובה. הבעיה בדרך כלל אינה חוסר משמעת. הבעיה היא שהתחלנו לכתוב יומן לפי דמיון של איך יומן ״אמור״ להיראות: ארוך, יומיומי, עמוק ומנוסח היטב. יומן כזה מחזיק שבוע. יומן שמותאם לחיים האמיתיים יכול להחזיק שנים.
הכתבה הזאת מסבירה בקצרה למה כתיבת יומן עוזרת לכל כך הרבה אנשים, מציגה שש שיטות פשוטות עם דוגמאות לרשומות, ומתמקדת בשאלה שבאמת חשובה: איך לא מוותרים. אני כותבת יומן בעצמי, עם הפסקות ארוכות באמצע. אני לא מטפלת ולא יועצת, ואם מה שאתם עוברים כבד מנשוא, יומן הוא כלי משלים ולא תחליף לשיחה עם איש מקצוע.
למה כתיבת יומן עובדת
יש כמה סיבות, וכל אחת מהן מספיקה כדי לנסות.
היא מאטה את המחשבה. בראש, מחשבות רצות במעגלים. על הדף, הן חייבות לעמוד בתור, אחת אחרי השנייה. מספיק לפעמים לכתוב משפט כמו ״מה בעצם מטריד אותי?״ ולענות עליו בכנות, כדי לגלות שהדבר שמטריד אינו מה שחשבתם.
היא שומרת את מה שהזיכרון מוחק. הזיכרון שלנו מעדכן את עצמו כל הזמן. אחרי שנה, קשה לזכור מה הרגשתם לפני הראיון ההוא או מה בדיוק אמר הילד בבוקר הראשון בגן. יומן הוא העדות היחידה שלא משתנה.
היא מרגילה לכתוב. מי שכותב יומן מתאמן בלי לשים לב: מחפש את המילה המדויקת, מתאר רגע, מספר סיפור קצר על היום. זה האימון הכי פחות מאיים שיש, כי אף אחד לא יקרא. מי שרוצה להפוך את זה לבסיס לכתיבה יצירתית ימצא כלים נוספים במדריך לכתיבה יוצרת למתחילים.
היא מראה דפוסים. כשקוראים חודשיים של רשומות ברצף, דברים שלא ראיתם ביום־יום קופצים מהדף: כל יום ראשון מתחיל במתח, השיחות עם אדם מסוים תמיד משאירות טעם טוב, הכתיבה בלילה עצובה יותר מהכתיבה בבוקר. אף רשומה בודדת לא מגלה את זה. רק הרצף. וזה אולי היתרון הכי פחות מדובר של יומן: הוא הופך אתכם לקוראים של עצמכם, ממרחק בטוח של כמה שבועות.
שש שיטות לכתיבת יומן
אין שיטה נכונה. יש שיטה שמתאימה לכם עכשיו, ומותר להחליף. הטבלה מסכמת, ומתחתיה הסבר ודוגמה לכל אחת.
| השיטה | זמן ביום | מתאימה למי |
|---|---|---|
| משפט אחד ביום | דקה | למי שנכשל בעבר, ולתקופות עמוסות |
| כתיבה חופשית | עשר עד עשרים דקות | למי שהראש שלו מלא |
| יומן שאלות | חמש דקות | למי שלא יודע מה לכתוב |
| יומן רשימות | חמש דקות | למי שלא אוהב פסקאות |
| יומן הכרת תודה | שלוש דקות | למי שרוצה לסיים את היום בנקודה טובה |
| יומן נושאי | משתנה | למי שרוצה לעקוב אחרי תחום אחד: קריאה, גינה, הורות |
משפט אחד ביום
השיטה הכי צנועה, ולעיתים קרובות הכי עמידה. בכל ערב כותבים משפט אחד על היום. לא סיכום, רק משפט. הקסם קורה כשמסתכלים אחורה אחרי חודש ורואים שלושים רגעים שאחרת היו נעלמים. דוגמה לרשומה:
יום שלישי. הגשם תפס אותי בלי מטרייה, ובמקום לרוץ החלטתי ללכת לאט, ולא נורא.
כתיבה חופשית
מכוונים טיימר וכותבים בלי לעצור. בלי לתקן, בלי לחזור, בלי לחשוב אם זה הגיוני. זו השיטה הכי טובה לימים שבהם הראש מלא ורועש, כי היא מוציאה את הרעש החוצה. לא צריך לקרוא את זה אחר כך. לפעמים עדיף שלא.
יומן שאלות
כשלא יודעים מה לכתוב, שאלה פותרת את הבעיה. אפשר להחזיק רשימה של שאלות ולבחור אחת כל ערב, או לענות כל יום על אותן שלוש. כמה שאלות שעובדות טוב:
- מה היה הרגע הכי טוב היום, ומה הכי מעצבן?
- מה דחיתי היום, ולמה?
- מה הייתי אומרת לעצמי של הבוקר, אם הייתי יכולה?
- עם מי דיברתי היום, ומה נשאר לי מהשיחה?
- מה אני רוצה שיקרה מחר?
יומן רשימות
לא כולם אוהבים לכתוב פסקאות. רשימה היא צורה לגיטימית לגמרי של יומן: מה עשיתי היום, מה קראתי, מה אכלתי, מה שמעתי. עם הזמן, רשימות יכולות להיות מרגשות לא פחות מפסקאות. דוגמה:
היום: סיימתי את הספר שהתחלתי בקיץ. אכלתי ארוחת צהריים בחוץ בפעם הראשונה השבוע. התקשרתי לחברה שלא דיברתי איתה חודשים. לא עניתי לשלושה מיילים, ובסדר.
יומן הכרת תודה
כותבים כל ערב שלושה דברים טובים שקרו, קטנים ככל שיהיו. השיטה הזאת כל כך פופולרית שהקדשתי לה כתבה נפרדת על יומן הכרת תודה, כולל מה עושים בימים שבהם קשה למצוא אפילו דבר אחד.
יומן נושאי
יומן שעוסק בתחום אחד בלבד: ספרים שקראתם, הגינה במרפסת, המשפטים המצחיקים של הילדים, ריצות. היתרון הוא שקל לדעת מה לכתוב. היומן מכתיב את עצמו. דוגמה מיומן קריאה:
עמוד 112. הדמות הראשית סוף סוף אמרה את מה שחיכיתי שתגיד מהפרק השלישי. לא הרגשתי הקלה כמו שחשבתי, יותר עצב. צריכה לחשוב למה.
אותו יום, שלוש רשומות
כדי לראות כמה השיטה משנה, הנה יום אחד, מומצא לגמרי, שנכתב בשלוש דרכים. נניח יום שבו הייתה ישיבה מתוחה בעבודה, ובערב ארוחה משפחתית שעברה טוב מהצפוי.
משפט אחד:
בבוקר רציתי להיעלם מהישיבה, ובערב לא רציתי שהארוחה תיגמר.
יומן שאלות (״מה דחיתי היום, ולמה?״):
דחיתי את השיחה עם המנהלת על הפרויקט. אמרתי לעצמי שזה בגלל שהיא הייתה עסוקה, אבל האמת היא שפחדתי שהיא תגיד שאני מאחרת. כנראה שאני באמת מאחרת. עדיף שאגיד את זה קודם.
כתיבה חופשית (קטע מתוך עשר דקות):
אני לא יודעת למה הישיבה הזאת ישבה עליי כל היום, אולי הטון, אולי שאף אחד לא אמר כלום כשהמצגת נתקעה, ואז בערב אמא הביאה את העוגה ההיא ופתאום כולם צחקו על הסיפור עם הדוד והאוטובוס, וחשבתי שכבר הרבה זמן לא צחקתי ככה…
שלוש הרשומות נכונות. הראשונה לוכדת את הניגוד של היום. השנייה מגיעה לתובנה מעשית, משהו לעשות מחר. השלישית מוציאה החוצה את מה שהיה תקוע. אין אחת ״טובה יותר״. יש אחת שמתאימה למה שאתם צריכים הערב.
מתי, איפה ובמה כותבים
מתי: הזמן הכי טוב הוא זה שכבר קיים ביום שלכם. מי שהבוקר שלו שקט יכול לכתוב עם הקפה. מי שהבוקר שלו כאוטי יכתוב לפני השינה. חשוב לחבר את הכתיבה לפעולה קבועה, כדי שהיא תקרה מעצמה ולא תחכה להחלטה.
במה: מחברת או מסמך דיגיטלי, שניהם עובדים. מחברת נותנת תחושה אישית ומרחיקה מהמסך. כתיבה דיגיטלית מהירה יותר וקל לחפש בה. נסו את מה שנראה לכם טבעי, ואל תקנו מחברת יקרה מדי לפני שהתחלתם. יומן יפה מדי מפחיד לכתוב בו. מחברת פשוטה, כזו שלא חבל ״לקלקל״ אותה בשורה עקומה, משחררת הרבה יותר, ואם תחליטו בהמשך שמגיעה לכם מחברת מיוחדת, היא תחכה.
איפה לשמור: אם היומן כתוב ביד, כדאי לשמור אותו במקום שלא יגרום לכם לצנזר את עצמכם מחשש שמישהו יקרא. אם הוא דיגיטלי, שימו לב להגדרות הפרטיות ולגיבוי. יומן שאתם לא מרגישים בו בטוחים יהפוך מהר מאוד לטקסט מנומס, ומנומס זה לא מה שיומן צריך להיות.
איך לא מוותרים על כתיבת יומן אחרי שבוע
זה החלק החשוב. כמעט כל מי שמתחיל יומן מפסיק בשלב מסוים. ההבדל בין מי שמחזיק לבין מי שלא הוא לא שהראשונים לא מפספסים ימים. ההבדל הוא שהם חוזרים.
- הורידו את הרף לרצפה. הגדירו מינימום קטן עד גיחוך: משפט אחד. ימים טובים יהיו ארוכים יותר מעצמם. בימים רעים, המשפט הוא ניצחון.
- אל תשלימו ימים שפספסתם. הניסיון ״להשלים״ שבוע חסר הופך את היומן לחוב. פשוט כתבו את התאריך של היום והמשיכו.
- אל תקראו את היומן כל יום. הקריאה החוזרת מעוררת ביקורת עצמית על הניסוח. קראו פעם בחודש, או פעם בשנה.
- תנו לעצמכם להיות משעממים. ״היה יום רגיל, הלכתי לעבודה, חזרתי, בישלתי״ זו רשומה תקינה לגמרי. לא כל יום צריך תובנה.
- שנו שיטה, לא ויתרו. אם כתיבה חופשית מתישה אתכם, עברו לרשימות. אם רשימות משעממות, נסו שאלות. היומן הוא שלכם, לא של השיטה.
ועוד טיפ אחד שעזר לי: להשאיר את היומן פתוח, עם העט, במקום שבו אני עוברת כל ערב. כשהוא בתוך מגירה, הוא נשכח. כשהוא על השידה, הוא מזמין. הרגל כתיבה בכלל, לא רק יומן, נבנה בדיוק מפרטים כאלה, ופירטתי אותם יותר במדריך להרגל כתיבה יומי.
שאלות נפוצות
צריך לכתוב יומן בכתב יפה ובעברית תקינה?
לא. יומן הוא המקום היחיד שבו מותר לכתוב עם שגיאות, עם קיצורים ועם משפטים שבורים. אם הניסוח מעסיק אתכם יותר מהתוכן, זה סימן שהעורך שבראש נכנס למקום שבו הוא לא צריך להיות.
כמה זמן צריך לכתוב כל פעם?
כמה שנוח לכם. דקה של משפט אחד שווה יותר מחצי שעה שלא קורית. אם אתם נהנים וממשיכים, מצוין. אבל אל תקבעו לעצמכם יעד של זמן שאתם יודעים שלא תעמדו בו בימים עמוסים.
מה עושים עם יומנים ישנים?
זו החלטה אישית לגמרי. יש מי ששומר הכול, יש מי שקורא פעם בכמה שנים ויש מי שמשמיד. אם אתם מתלבטים, השאירו אותם לפחות שנה לפני שמחליטים. מה שנראה מביך היום יכול להיראות יקר מאוד בעוד עשור.
יומן יכול לעזור בתקופה קשה?
אצל אנשים רבים, כן. הכתיבה עוזרת לסדר מחשבות ולתת שם לרגשות. אבל אם אתם מרגישים שהקושי נמשך, מחמיר או משבש את היום־יום, יומן לא מחליף פנייה לגורם מקצועי, והכי נכון לדבר עם מישהו.
אפשר לכתוב יומן לעצמי בעתיד?
בהחלט, וזו צורה מיוחדת שמשלבת בין יומן למכתב. יש על זה כתבה על כתיבת מכתב לעצמי בעתיד.
תרגיל לכתיבה
הערב, לפני השינה, כתבו את התאריך ומשפט אחד בלבד על היום. מחר, אותו דבר. ביום השביעי קראו את שבעת המשפטים ברצף, ובחרו אחד מהם להרחיב לפסקה של עשר דקות.
